פסק-דין בתיק ע"ר 21255-07-12

1. לפני ערעור על החלטת כב' הרשם מ' בורשטיין מיום 28.6.12, אשר קבע כי קיימת ראשית ראיה המצדיקה מינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה מטעם בית המשפט והורה על מינויו של מומחה כאמור.

2. המשיבה הגישה תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: " חוק הפיצויים") בגין תאונה שארעה ביום 5.8.09 (ת.א. 11336/09). עם הגשת כתב התביעה עתרה המשיבה למינוי מומחים רפואיים בתחומי האורטופדיה, הנוירולוגיה/נוירוכירורגיה והפסיכיאטריה. בהסכמת הצדדים מונה עוד קודם להגשת כתב הגנה פרופ' רכס כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגיה. בחוות דעתו קבע פרופ' רכס כי למשיבה נותרה נכות צמיתה בשיעור של 10% עקב התאונה וזאת בשל "מצב לאחר חבלת ראש עם דימום אפידורלי פרונטאלי שמאלי ואפקט מסה שהצריך ניתוח קרניוטומיה לניקוז הדימום".

3. לאחר הגשת חוות הדעת של פרופ' רכס עתרה המשיבה למינוי מומחה נוסף בתחום הפסיכיאטריה. בהחלטה מיום 28.6.12 מצא כב' הרשם, לאחר עיון בחומר הרפואי שהוגש ובטיעוני הצדדים, כי קיימת ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות בתחום הפסיכיאטריה עקב התאונה והפנה למשל לתעודה רפואית של ד"ר שוויקי מיום 10.9.09. בהתאם, הורה כב' הרשם על מינויו של ד"ר יואב כהן כמומחה רפואי בתחום זה וקבע כי נוכח שיעור הנכות שנקבע בתחום הנוירולוגיה תישא הנתבעת (המערערת) בשכר טרחתו של המומחה, כמימון ביניים.

4. מכאן הערעור, בגדרו טוענת המערערת לא היה מקום להורות על מינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה, וזאת בהיעדר ראיה לקיומה של נכות בתחום זה ונוכח דעתו של פרופ' רכס, כעולה מתשובותיו לשאלות הבהרה שהפנתה אליו המשיבה, אשר סבר שאין צורך במקרה זה במינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה, שכן "אין לתובעת תסמונת PTSD ואינה מקבלת טיפול בהפרעה זו".

5. המשיבה טענה, כי ההחלטה למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה מוצדקת היא, שכן המשיבה, שהיתה ערב גיוסה לצה"ל, נפגעה בפגיעת ראש חמורה ולאחר התאונה סבלה מכאבי ראש ובעיות של תת תזונה וסירבה לקבל טיפול רפואי כדי לא לפגוע בגיוסה. כן נטען, כי המלצתו של פרופ' רכס אינה מעלה ואינה מורידה, שכן שיקול הדעת נתון באופן מלא לבית המשפט. עוד טענה המשיבה, כי אף בכדי לקבוע נכויות זמניות יש צורך במינויו של מומחה, ודי בקצה חוט וברף נמוך יחסית של ראשית ראיה על מנת להצדיק מינוי מומחה ובירור מקצועי מלא.

6. הצדדים הגיעו להסדר דיוני לפיו תינתן החלטה בערעור, ללא צורך בקיום דיון, וזאת לאחר שיגישו טיעוניהם בכתב. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ולמכלול החומר שבתיק, מסקנתי היא כי דין הערעור להידחות.

7. הלכה היא, כי לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בהחלטה למינוי מומחה רפואי, אשר נתונה לשיקול דעתה של הערכאה הראשונה. דברים אלה מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בהחלטה שבה נעתרה הערכאה הראשונה לבקשת התובע למינוי מומחה רפואי (ר' א' ריבלין, תאונת הדרכים - סדר דין וחישוב הפיצויים (מהדורה רביעית, 2011), 651).

8. בנתונים הקיימים, החלטת כב' הרשם הינה סבירה ולא מצאתי סיבה מוצדקת להתערב בה. כב' הרשם התבסס בהחלטתו על תעודה רפואית מיום 10.9.09 שנרשמה על ידי ד"ר מ' שוויקי. במסמך זה, שניתן כחודש לאחר התאונה, הופנתה המשיבה למעקב במרפאה פסיכיאטרית. המשיבה טענה כי סבלה מבעיות פסיכיאטריות, אך לא פנתה לטיפול רפואי ועשתה הכל כדי לא לפגוע בסיכוייה להתגייס לצבא. ממסמך שנערך כחצי שנה לאחר מכן, ביום 28.3.10, ע"י ד"ר הלל דיוויס, מומחה בפסיכיאטריה, עולה אמנם כי המשיבה סבלה מבעיות פסיכיאטריות לאחר התאונה. באותו מסמך צויין כי המשיבה סבלה לאחר התאונה "מסימנים נפשיים שכללו דכאון ותגובות רגשיות וטראומה". כן צויין, כי המשיבה חזרה למצב רוח תקין ולפיכך ניתנה המלצת הרופא לגייסה לצבא. המומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגיה, פרופ' רכס, סבר שאין צורך במינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה שכן לדעתו התובעת לא סובלת מתסמונת פוסט טראומטית ולא מטופלת בהפרעה זו, אלא שדעתו של המומחה אינה סוף פסוק וצדק כב' הרשם אשר קבע כי ההחלטה אם למנות מומחה מסורה בסופו של יום לבית המשפט (ר' לעניין זה א' ריבלין, לעיל, בעמ' 650). במקרה זה, ועל אף קלישות הראיות, אין מקום להתערבות בהחלטת כב' הרשם, שמשמעותה תהא סגירת הדלת בפני המשיבה להוכחת נזקה. לאחרונה שב בית המשפט העליון וציין את הזהירות הרבה שעל בית המשפט לנהוג בה כאשר הוא בוחן בקשה למינוי מומחה. בית המשפט חזר והזכיר כי בתביעות על פי חוק הפיצויים התובע-הניזוק אינו יכול להוכיח את מצבו הרפואי אלא באמצעות מומחה שבית המשפט ימנה ולפיכך על בית המשפט להישמר מלנעול את הדלת בפני התובע (רע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים)). כיוון שהדרך היחידה להוכחת טענות בעניין שברפואה במסגרת תביעה לפי חוק הפיצויים היא על ידי מינוי מומחה מטעם בית המשפט, הנטיה היא להקל בדרישות להוכחת קיומה של ראשית ראיה ובית המשפט מצא לנכון למנות מומחים גם במקרים גבוליים (השווה רע"א 911/03 סעאת נ' אי.איי.ג'י ביטוח זהב בע"מ (פורסם במאגרים)). דומה שכך הוא בפרט בתחום הנפשי, בו ידועים הקשיים ולגביו גילתה הפסיקה גמישות מיוחדת. גישת בתי המשפט הינה, אם כן, כי במקרה של ספק - אין ספק. עדיף מינויו של מומחה גם אם יסתבר בסופו של יום שהמינוי היה מיותר, מאשר שלא יתמנה מומחה במקרה שאכן סובל התובע מנכות עקב התאונה: "בסופו של יום, על בית המשפט למנות מומחים מטעמו שהם בעלי מקצוע מהמעלה הראשונה וניתן לסמוך עליהם שאם לא נגרמה לתובע נכות כתוצאה מהתאונה הם יעמדו על כך ויקבעו זאת בחוות דעתם" ( רע"א 3007/12 הנ"ל).

9. בנוסף, לא מצאתי לנכון להתערב בהחלטתו של כב' הרשם להשית על הנתבעת את שכר טרחתו של המומחה, כמימון ביניים, וזאת, על פי קביעתו, "נוכח שיעור הנכות שנקבע בתחום הנוירולוגיה". אין חולק בענייננו כי המשיבה נפגעה בתאונת דרכים. המדובר בבחורה צעירה, אשר על פי קביעת המומחה בתחום הנוירולוגיה סובלת מנכות בשיעור 10% לצמיתות, כך שיותר מסביר כי תזכה בפיצוי. אם בסופו של יום יתברר כי מינוי המומחה היה מיותר, תוכל המשיבה לבקש קיזוז העלויות בהן תישא מתוך הפיצוי שייפסק למשיבה (ר' רע"א 3007/12 הנ"ל, פסקאות 19-21). מובן כי אין באמור כדי להביע בשלב זה דעה לגופה של בקשה כזו, ככל שתוגש.

10. לנוכח כל האמור, הערעור נדחה. המערערת תשלם למשיבה הוצאות הליך זה בסך 2,000 ש"ח.

ניתן היום, ד' שבט תשע"ג, 15 ינואר 2013, בהיעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק לב"כ הצדדים.

התיק יושב לכב' הרשם להמשך טיפול. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: